במסגרת מועדון הסרט הטוב,שהנהגנו אני ואשתי בימי רביעי בערב,בהצגה של שבע וחצי,שבה אין כמעט אנשים בקולנוע ולא בקופות,סרנו אמש לסרט,עטור השבחים יסמין הכחולה של וודי אלן,ולמרות שאינני משתגע על סרטי דרמה,מאוד נהנתי.
הסרט מספר על אלמנה שירדה מנכסיה ומהאיגרא רמה שבה נהגה לחיות היא צונחת אל בית אחותה שמתגוררת בבולטימור,חיים פשוטים וצנועים,היא מתקשה מאוד להשלים עם מר גורלה ונאחזת כל הזמן בפאר וההדר המזויפים שבהם היא חייתה עם בעלה,שמסתבר שהיה נוכל גדול והונה המון אנשים,ולאחר שנתפס מתאבד בכלא.
הסרט שטוף בפלאשבקים שעוברים עליה והיא נעה בין הווה לעבר,תוך שמוחה מסרב כאמור להשלים עם ההווה והיא מלאת ביקורת כלפיי אחותה וסגנון חייה.העלילה מתפתחת בקצב מהיר עם משחק נפלא של גווינת פלאטרו,אך גם של שאר צוות השחקנים.עם צילומים יפים,ועם פס קול מצוין.
הסרט מעביר ביקורת חריפה על החברה האמריקאית העשירה,המזוייפת,שחיה במגדל השן תוך עושק של אנשים תמימים,ואפילו של בני המשפחה הקרובה.
הסרט מחזיר אותנו אל האהבה הפשוטה והטובה,ומאידך אל עולמנו שמלא שקרים והונאות הדדיות,ובין אלו נע סיפור העלילה.עד הסוף העצוב ואולי גם המתבקש.
סרט נהדר,מלא אוירה ומשוחק נפלא
ציון-10
