יום חמישי, 26 באפריל 2012

האם זו גאווה עבורי להיות ישראלי?

נתקלתי באחד הסטטוסים הערב,באחד מחבריי בפייסבוק שאומר שלמרות הכל הוא גאה להיות ישראלי וחשבתי לעצמי האם גם אני מרגיש ככה.
התשובה שנתתי לעצמי,לאחר בחינה מעמיקה של תחושותי היא חד משמעית לא
אני לא גאה להיות ישראלי בגלל ההנהגה של המדינה הזו,ראשי ממשלה אחד אחר השני,שעושים למען ביתם ומפלגתם ואנשי שלומם והרה פחות לטובת הציבור,אני סבור שבמהלך העשרים השנים האחרונות לא היה ראש ממשלה ראוי אחד,שבאמת נכנס בעובי הקורה,אל תוך הבעיות המהותיות של המדינה ולא רק זאת,רובם גם מעלו בתפקידם ונאשמו או שעודם נאשמים בפלילים.
במקום להיות עמוד האש הצועד לפני המחנה ומתווה את הדרך הנכונה,הם חוטאים בשחיתות,במאבקי אגו,כח,ממון ושלטון,ולא מתמודדים כלל עם נסיון אמיתי לשלום ביננו לפלסטינאים,עם בעיות העשירים והעניים במדינה,חילוניים ודתיים,ערכי הנוער החילוני,הצבת יעדים ואתגרים לנוער,ונושא החינוך.
גם הציבור שבו אני נתקל ביום יום אינו עושה לי טוב,הליכלוך ברחובות,הנהיגה הפרועה בכבישים,פערי התרבויות העצומים בין החילוניים לדתיים הקיצוניים,ההתעסקות של כל אדם בעצמו ואך ורק בעצמו וחוסר ההתחשבות בזולת,הקומבינות והיהיה בסדר שאתה שומע כל הזמן,הרפואה השחורה,בעלי מקצועות חופשיים שכל הזמן מרמים אותך,חברות הכבלים,הטלפון,האינטרנט,הטלויזיה שכל שיחה איתם מוציאה לך את הנשמה,העמלות המטורפות של הבנקים,המיסים העירוניים ללא תמורה הולמת בצידם,הגזענות והאפליה על רקע צבע העור,או על בסיס עני או עשיר,ההתעשרות הבלתי נסבלת של הקרובים לצלחת,העסקנות והאלימות בספורט,חוסר קביעת סדרי עדיפויות לאומיים,אלו ועוד,הופכים את המקום הזה למקום שבכל בוקר אתה יוצא למלחמת קיום אנושית ,שבה החזק,הקולני,האלים מנצח,ומי שבסדר,המתפשר,והלא כוחני תמיד אוכל אותה.
אז אני חושב,שרק אם יקום(ואני לא רואה אחד כזה באופק)מנהיג אמיתי עם אג'נדה פוליטית,חברתית מתוכננת ויקבל גב לביצוע חתך צורב בכל פלחי האוכלוסיה כאן,יש לנו איזה שהוא סיכוי לשרוד ולא,רק נלך ונדרדר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה