יום שלישי, 3 ביולי 2012

כמה לויאליות כבר יכולה להיות בין פוליטיקאים?

הבוקר התבשרנו על כעסו הרב של שאול מופז על הצעד שבו נקט ביבי ,שבו הוא מפזר את ועדת פלסנר,עליה הסכימו השנים לפני זמן לא רב,ובין היתר זו היתה סיבת הצטרפותה של קדימה לממשלת ביבי,אז מה זה אם לא צביעות לשמה,שהריי זה מה שהם עושים בינם לבין עצמם כל הזמן,מפזרים הבטחות ולוחצים ידיים ומיד לאחר שהסתובבו לצד השני,סוגרים דיל עם מישהו אחר,פיהם וליבם אינם שווים,כל אמירותיהם הן לצורכי הזמן,המקום והשעה,ואחרי דקה כבר יכולים שלא להיות רלוונטים,ואז הם יאמרו שדבריהם הוצאו מהקשרם.
כל בן אדם ישר הליכות,לא ידרוך בחייו אפילו לשניה בביצה הסרוחה הזאת,שיכולה להתקיים ולשרוד ואפילו לשגשג רק שם,רק בתוך הרפש הפוליטי.
רק מה ?אנחנו לפעמים מאמינים למוצא פיהם,ומקווים שהם פועלים לטובתנו,כמה נאיווים אנחנו לפעמים,כל החלטה,כל אמירה,כל תנועת,וכל משב רוח,הכל נעשה לטובת עצמם,ולטובת קידום מעמדם והישרדותם בתוך גן העדן המצחין הזה,שבו כמה שאתה יותר נבזי,יותר מושחת,ויותר שקרן,ככה תצליח בו יותר.
ואל תצפו שיעלה פתאום פוליטיקאי אמין וישר דרך,הכל שאלה של מינונים,פעם הם היו פחות מושחתים,קצת יותר מבוישים,,,וופחות נועזים,היום שום דבר כבר לא מזיז להם בדרך למימוש העצמי של משאלותיהם.
אז בעצם הכל משחק,וכותרת העיתון של הבוקר,כבר אינה שווה דבר בצהריים,ומחר הם שוב יהיו חברים,ורק אנחנו נמשיך להתעצבן מהם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה