יום עצוב היה היום

אולי אתם רואים שאני כותב כל הזמן הגדרות משעשעות ותגובות חסרות מעצורים וחשש,כל זאת כדי להתגבר על הצער והעצב שרובצים אצלי בלב בדרך כלל ואני מנסה להתגבר עליהם בנסיונות להצחיק את עצמי ואת הסביבה.כבר בגיל 20 התייתמתי מאבי,בעת שהייתי בצבא,וגם הוא נהרג מאש מחבלים בעת שהיה בשרות מילואים בלבנון,גילו אז,היה כגילי היום,אפילו הצלחתי לעבור אותו,ולהישאר בחיים,שנים פחדתי מזה,זה היה בעיני איזשהו מחסום וחששתי שאולי לא אעבור אותו,אבל עברתי,החיים מאז לא היו קלים,הייתי אח בוגר לאחותי ואחי ואמי התקשתה להתגבר על האירוע הטראומטי הזה,התגברתי ובדיוק אז אחריי שנה,נהרג החבר הכי טוב שלי,מפליטת כדור בעת שרותו הצבאי,אני זוכר שהייתי בבסיס בצבא וכשנודע לי מיד טסתי הביתה,הגעתי בשלוש לפנות בוקר והרחוב היה דומם ושקט,כאילו כלום לא קרה,ככה זה בחיים,יש שעצובים ויש ששמחים ודבר לא נוגע בדבר.
היום 28 שנים לאחר מות אבי ובהפרש של יומיים בלבד מת אורי,אביו של חברי הטוב,אהוד,איש יקר,שהכרתיו היטב,עם נשמה של ילד,חלק ניכר מילדותי הייתי אצלם בבית ,אכלנו יחד,רבנו,שיחקנו,והאבא תמיד היה ברקע,אוהב ומחבק,אמו של אהוד היתה עיוורת,כך שאורי היה בעל אחריות כבדה בבית,לאחר ששיכל את בנו בכורו,כאילו חרב עליו עולמו,שחה קומתו הגבוהה(מעל מטר ותשעים)ונתעצבו פניו באופן תמידי,מאז פגשתיו בעיקר בימי הזיכרון,מסייע לאשתו ללכת בינות בני האדם,היום היתה הלויתו,הוא נקבר בסמוך לקבר בנו,ואם יש מלאכים על פני האדמה ,לבטח הוא היה אחד מהם,שכחתי לציין שגם אחיו שלו וגם אחיה של אמי נפלו בשרותם הצבאי,הדוור דופק פעמיים ולעיתים גם יותר ואתה צריך להמשיך וללכת עם המשא הכבד על גבך,ולהתמודד עם מה שזימנו לך החיים,עד שגם יומך יגיע.
היום צילצלתי לבנו היחד שנותר ופרצתי בבכי מר ולא יכולתי להרבות במילים,אני לכאורה חזק,אבל בפנים הנפש רוגשת והר הגעש הזה מתפרץ לו מדי פעם בפעם ואין לי שליטה על כך,אולי מוטב שכך,ועכשיו אחזור לצחוק ולחייך,הריי החיים ממשיכים.לילה טוב לכם