היום אני רוצה לספר לכם על איש מדהים,האיש הזה מלווה אותי כבר 12 שנים ושמו הוא איילי,הבן אדם עובד אצלי כמעט מהיום הראשון שבו הקמתי את עסק הגינון שלי,כשהוא התחיל לעבוד אצלי הוא היה בן קרוב לשישים והיום כעבור 12 שנים הוא,לטענתו בערך בן 64,הוא צעיר נצחי,עבר כבר עבודה עם עשרות ראשי צוותים,את כולם הוא מכוון ומדריך בענווה ,מלמד אותם את העבודה,מכוון אותם אל הגינות והכל בעברית קלוקלת(הוא בן לעדה האתיופית והגיע ארצה בשנת 1991)אך בנועם הליכות ,יושר וצניעות שהלוואי והיו מלווים את כולנו,תורת החיים שלו מאוד פשוטה,ולמרות שלא תמיד מקובלת עליי(למשל כמנהג העדה,אישה שלא יולדת משולחת ע"י בעלה)אני אוהב אותו אהבת נפש.
השבוע הצעתי לו לאכול איתי גלידה ,אך הוא סרב בעדינות,ואמר לי תודה ,אני זוכר,אבל לא טעם,לו יש את האינג'ירה והלחם אדם שנולד מן האדמה והחקלאות ולא סר מהם כל חייו,האיש אינו מתעניין במנעמי החיים,מעולם לא היה בבית מלון או בחו"ל וגם לא מפתה אותו להיות שם.
האיש מאמין באלוהים ומדי שבת הולך לבית הכנסת,מאוד מסור לקהילה ולמשפחתו,ובביתו הקטן מאכלס את בתו הנשואה שילדה לא מזמן ואת בעלה וכן את שאר בני משפחתו ואינו מלין על כך.
חורה לו מאוד ההתייחסות המזלזלת של הישראלים לעבודה.
כאשר אני עובד אתו אני מרגיש כאילו הוא ידי הימנית ואנחנו משלימים אחד את השני בצורה מופלאה,ללא דיבורים מיותרים ורק עם סימונים ותנועות ראש וכבר יש הבנה.
הייתי רוצה שהסיפור הזה יימשך לנצח ושגם בעוד עשר שנים הוא ימשיך לטעון בנחרצות שהוא בן שישים ומשהו.
מי יתן וירבו רבים כמותו
יום חמישי, 28 במאי 2009
יום חמישי, 21 במאי 2009
הגינה הפרטית בעת משבר המים
כיצד נתחזק את גינתנו בעיתות משבר במשק המים. המשבר במשק המים שפוקד אותנו בשנים האחרונות מחייב אותנו לחשיבה מחודשת בנושא הגינה הביתית להל"ן מספר רעיונות שימושיים על מנת שנוכל להמשיך ולהשתמש בגינתנו מבלי שתיהרס ומבלי שנצטרך להוציא סכומי כסף גדולים על השקייה.1.למי שיש גינה גדולה ובה שטחים נרחבים של דשא,לעיתים קרובות אין צורך בשטח כל כך גדול של דשא ועל כן במקומו ניתן לפזר חומרי חיפוי כמו טוף,חלוקי נחל,קליפות עץ,רעפים שבורים,חלוקי גרניט ועוד,ניתן גם לשלב בינהם ולהניח עליהם עציצים וקערות ומהם צמחים משתלשלים או לחילופין לשתול בתוך מצע החיפוי ולהחדיר את צנרת הטיפטוף מתחת לשכבת החיפוי ובכך למנוע אידוי של מים2.אם בכל זאת משאירים את המדשאה,כדאי להרגילה להשקיות באינטרוולים ארוכים,מספיק להשקות מדשאה פעם אחת ב10 ימים והיא עדיין תהיה ירוקה וחיונית,רק מה ,ההשקיה צריכה להיות ממושכת ,בערך 45 דקות עד שעה ,תלוי בגודל המדשאה ובסוג הממטירים שמשקים אותה,בצורה זאת תיפתח המדשאה מערכת שורשים עמוקה יותר שתהיה מסוגלת לקלוט מים מהעומק.3.באשר לשתילים אותם שותלים בגינה,כדאי לוותר על שתילים עונתיים שצריך להשקותם לעיתים קרובות והם בעליי מערכת שורשים דלילה יחסית וללכת על צמחים רב שנתיים שמסוגלים לפתח מערכת שורשים עמוקה ולהסתפק בהשקייה לעיתים פחות תכופות,ישנה משפחה שלמה של צמחים שאינם דורשים הרבה מים לצורך התפתחותם,בדרך כלל עושים בהם שימוש לשתילה בצידי הדרכים ,אך חלקם טובים גם לגינה הביתית,נזכיר כאן את שיח האוג חרוק,שגדל יפה לגדר חיה ובוכה עד גובה של חמישה מטרים,ולבד מגיזומי עיצוב אינו דורש טיפול מיוחד וכמובן מעט מים,כמעט כל עצי הנוי חסכוניים במים שכן ביכולתם לינוק מים מסביבתם הקרובה ומהעומק,נזכיר גם את שיח האבליה גדולת הפרחים,כשיח לגדר חיה ועוד ועודבמשתלת מלצר שנמצאת בכפר ידידיה סומנו במיוחד הצמחים החסכוניים במים ואף הוצאה לאור חוברת עם רשימת צמחים שכזו.4.יש לוודא שאין נזילות ממערכת ההשקיה,מראש המערכת,ממתזי הדשא ומצנרת הטפטוף,נזילות וטפטופים כאלו גורמים לאיבוד של ליטרים רבים גם אם הקילוח הוא דקיק,אך נמשך לאורך זמןנקווה כולנו לשנים גשומות ועתירות מים ובינתיים נשמור על המים שלנו
יום שלישי, 19 במאי 2009
יום ירושלים מחרתיים יום ה נחוג את יום ירושלים,ארבעים ושתיים שנה מאז שוחררה העיר במלחמת הבזק של ששת הימים .עיון קצר ברשימת האירועים המתוכננים לשבוע הנוכחי בעיר מצביע על הדגש ששם ראש העיר החדש,ניר ברקת על נושא החינוך,מתוך שאיפה לבסס את ירושלים כבירת ישראל גם בתחום הזה.ביום ראשון התקיים בבניני האומה אירוע בשיתוף בתי הספר בעיר ובו הועלו מיצגים אומנותיים,בימות ריקוד ומחול,מיצגי טכנולוגיה וכן "תעשידע"הצגת המצאות בנושאים ירוקים של 80 בתי ספר בבירה.מחר יום ד יועלה קונצרט חגיגי של התיזמורת הסימפונית ויופיעו בו גם אמנים רבים,בין היתר תועלה מחרוזת שירים בנושא ירושלים בעיבודים שנכתבו במיוחד לערב זה.ביום ה יצאו מכיכר ספרא סיורים מודרכים חינם אין כסף,בעקבות אתרים מרכזיים בעיר,הסיורים יהיו בליווי שחקן שיוסיף להם חן ועניין.במהלך הערב יתקיימו בעיר מופעי בידור,כך בגן העצמאות,מופע אומנים,כולל מופע זריחה של שלום חנוך בארבע בבוקר,גם בשכונותיה השונות של ירושלים יועלו מופעי בידור רבים ושירה בציבור,כל המעוניין לבקר בעיר ולהנות משפע המופעים יכול לפנות לטלפון 02-5314600 ולקבל פרטים.
בצהל נפתח אמש שבוע הכושר והבריאות במהלכו פגשנו אתמול את אלופי צהל מדוושים ולא כל כך במרץ על אופניי ספינינג בקריה בתל אביב,ניתן להבחין בתמונה כי מרביתם סובלים ממשקל יתר ועל כן נשאלת השאלה מדוע היה צורך להראות לנו את המיצג המופלא הזה ביום שרבי של קרוב ל35 מעלות,בעוד שאנו יודעים שבצה"ל נאסרת פעילות בימים כה חמים,האם זו הדוגמה האישית של אלופי צה"ל.ולנושא שמירת הכושר בצבא,רבים וטובים מידידיי עלו במשקל בצבא,כן כן גם כאלו שמשרתים ביחידות קרבית,האוכל בצבא הוא רב שומנים,אין שום בקרה על מה מותר ומה אסור לחיילים לאכול וכמובן שגם השקמיות עם הבורקסים ושאר הממתקים אינם מיטיבים עם גזרות חיילנו וחיילותינו.בתי עשתה עכשיו טירונות של שלושה וחצי שבועות במהלכה לא התקיים אף מסע ואף שיעור כושר,כן לימדו אותם להשתמש בנשק,מה משקלו,איך מפרקים אותו וכו,אבל להחדיר לחיילים שיש לבצע פעילות גופנית מדי יום זה לא,גם ביחידות קרביות שמים דגש על תרגילי לחימה ופחות על נושא הכושר הגופני וגם אם כן בעיקר בטירונות ,כאשר מגיעים לטירונות ולתפיסת קו כולם כבר בנירוונה טוטאלית ,אז אם הדבר לא מחלחל ליחידות במה תועיל ההופעה המשעשעת של אלופינו.
יום שני, 18 במאי 2009
האירוויזיון
ישראל זוכה במקום ה16 בתחרות האירוויזיוןלפנות בוקר נתבשרנו כי ישראל זכתה במקום ה16 בתחרות האירוויזיון שהתקיימה השנה במוסקווה,ואני כבר שמעתי רינונים על כך שמיקומנו נובע משיקולי בחירה פוליטיים ואני לא מסכים עם כך ומדוע?בראש ובראשונה התקיים שלב חצי הגמר ,אם השיקולים בבחירה היו פוליטיים הריי שכבר אז היינו יכולים להיות מודחים מן התחרות,אלא שלא כך הוא והשיר שלנו העפיל לגמר,נכון ישנן מדינות שבאופן מסורתי לא נותנות לנו נקודות,אבל חברה בעבר כבר זכינו באירוויזין מספר פעמים ומה אז לא היו שיקולים פוליטיים,אני טוען שיש להסתכל על הבחירה בצורה אובייקטיבית ולהבין את תחרות האירוויזיון,מי שהטיב לעשות זאת בארץ הוא צביקה פיק שהבין שככל שהשיר יותר קצבי וקליט כך סיכויו להיות מדורג גבוה יותר גדולים וכך הוא יצר את דיוה,כל השירים נשמעים רק פעם אחת לפני קהל השופטים ואם השיר לא תופס את אוזנם בפעם הזו אז רוב הסיכויים שהוא ידורג נמוך,שוב אין בתחרות הזו משמעות רבה לאיכות השיר ולאיכות הביצוע,אלא למידת הרעש שהוא מעורר (תרתי משמע)כמו כן אם יונפקו לשיר יחסיי ציבור מוקדמים כמו שיר המבוצע ע"י ילד או גבר אישה כמו דנה אינטרנשיונל או כל גימיק תקשורתי אחר יעזור,אנחנו ניסינו את החיבור ישראלי-ערבי וזה עבד חלקית.אני הייתי מעסיק את צבי פיק בחוזה קבוע לחיבור השיר לאירוויזיון ואני כמעט משוכנע שבכל תחרות לא היינו יורדים מהמקום העשירי לפחות,פשוט יש לו את זה.יש בנו את צורת החשיבה הזו,שכל העולם נגדנו ואני טוען שאנו נשפטים ע"י העולם ואירופה בתוכו ספציפית על כל מעשה ומעשה שלנו ואין התחשבנות רבת דורות,צורת חשיבה זו טובה ויפה היתה בעבר אך כיום אנו נתפסים כמדינה ככל העמים וכדאי שנחדל מחשיבה מיושנת שכזו
תאונות דרכים זה אנחנו
תאונות הדרכים זה אנחנו כן כן אני באמת מתכוון לכותרת,מכת תאונות הדרכים בישראל משקפת את האופי של הישראלי הממוצע ועל כן לא יועילו כל התוכניות ,כל שיפור תשתיות הכבישים(אולי הן יפתרו את בעיות העומס והפקקים,אך לא את מכת התאונות)כל תוכניות המגרה ולא אכיפה מוגברת בכבישים.הבעיה המרכזית היא חינוך,כאן צריך להניח את האצבע וזה לא רק החינוך להתנהגות בכביש,אלא החינוך בכלל.החינוך במדינת ישראל אינו עומד בראש סדר העדיפויות שלנו,צבאנו המסועף והמדושן גובה מיליארדי שקלים מתקציב המדינה ומעולם לא חשבו לעשות שם בדק בית אמיתי ולקצץ בצורה משמעותית ממנו,מאז ומתמיד האיום על ביטחון ישראל עומד בראש מעיננו וכל רמז לקיצוץ בתקציב הביטחון גורר בעקבותיו את האיום שכך לא נהיה מוכנים למלחמה הבאה,אולם כמילואימניק לשעבר שעשה בצבא שנים רבות וכפי שיוכל להעיד כל אחד שעשה בשרות מילואים,הצבא הוא מנגנון איטי,עייף ,מסורבל ומדושן,ובו אלפי משרות מיותרות,בזבוז משווע של כוח אדם וציוד וכאמור אף אחד לא מעז לגעת בו.נחזור לנושא שלשמו התכנסנו,אם כן בהנחה שלא נוגעים בצבא,הולכים ,כשרוצים לקצץ ולחסוך למי שקל יותר לתקוף אותו וכאן בולט החינוך שממנו קל לקצץ ללא שאגות ומחאות וגם אם ישנן זו רק קול ענות חלושה.את עיקר החינוך אנחנו מקבלים בבית,והיום ילד ישראלי ממוצע מחונך שבעל הדיעה הוא בעל המאה,שהחזק והערס מנצח,שלא צריך לעמוד בתור,שמי שצועק הכי חזק רק אליו מתייחסים,לחוסר כבוד בין אדם לחברו,שמותר לגנוב ולדרוך על גופות חללים בדרך למעלה וכמה שיותר מהר יותר טוב עם הרבה קיצורי דרך שהריי הזמן קצר וצריך כמה שיותר מהר לנגוס מכל הטוב והשפע שנמצאים במרחק של נגיעה ממך,אם רק תפעל בדרך הנכונה.כל האלמנטים הללו מקבלים את ביטויים בהתנהגותנו בכבישים.אדם נכנס לרכבו ויוצא לפי השקפתו לשדה קרב שבו,כמובן,עליו לנצח ובגדול ועל כן אין מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבריי חציה וכמובן שלא לרכבים,אין שום משמעות להגבלת המהירות בעיר ומחוצה לה,אין ציות לרמזורים,אין התחשבות בתנאיי הדרך ומכאן הדרך מאוד קצרה לתאונה הקרובה ולאיבוד חיי אדם או לאישפוזים ממושכים.רגע ,אבל בעצם גם כאן יש שמרויחים ומרויחים בגדול,יצרניי הרכב ,יצרניי החלפים,הסוחרים בחלפים,חברות הביטוח שבעקבות התאונות והתביעות רק מוצאות עילות להעלאת תעריפים,בתי החולים,יצרניי התרופות ועוד ועוד אז למה להפסיק,אם כולם מרויחים.רק בשביל עוד מודעה שחורה בעיתון,רק בשביל עוד ילד שקיפח את חייו,קטן עלינו.עד שלא נקדיש את מירב זמננו לחינוך יסודי ,לאימוץ כללי מוסר והתנהגות נאותים,וליחסים בין אדם לחברו ,(ודרך אגב יש בעיה אמיתית לעשות זאת בגלל השוני והגיוון באוכלוסיה-ערבים ויהודים,חילונים ודתיים,עדות מעדות שונות,עולים חדשים וותיקים וכו)עד אז לא יועילו שום מקסמי שווא,שאינם תוקפים ומטפלים בבעייה האמיתית ונמשיך ונדשדש חסריי אונים בביצת הדם שנקראת תאונות דרכים ואתם יודעים מה ,גם בביצת העולם השלישי שנקראת מדינת ישראל.
הגינון הביתי לאן?
הגינון הביתי לאן?בחצי השנה האחרונה אנו עדים להתפרצות של הממונים על משק המים המסתערים עלינו מכל הכיוונים,כדי שנחסוך במים,אין לי ספק שרשויות המים בישראל בפאניקה,שלטעמי,הגורם המרכזי והישיר לה,הוא חוסר התיכנון ושיטת כיבוי השרפות שכל כך שכיחים במדינתנו.האם לא ידעו פרנסיי המדינה שהאיזור שלנו עני במים עוד מימים ימימה,כבר בשנותייה הראשונות של המדינה גילה זרחין שיטה להתפלת מי ים,אך עד היום פה בארץ לא עשו שום דבר בנידון בשל סיבות מסיבות שונות,מה שכן שיווקנו את הפטנט לחו"ל,מישהו עשה עליו כסף,אך אנחנו הממציאים לא נהננו ממנו.כאדם שפרנסתו היא ענף הגינון אני נוכח מדי יום שלקוחותי מפנימים את המסרים שזורמים מרשויות המים,אך בה בעת מאוד מבולבלים נוכח המסרים הסותרים שיצאו בעניין השקיית הגינות הפרטיות,ונראה שגם הפעם,עקב משחקי מקח וממכר לא יושמו כל הדרישות של הממונים על משק המים.לעיריות פתאום ניתנו מכסות לא ברורות,לגינות הפרטיות מרשים להשקות פעמיים בשבוע חצי שעה כל פעם(דרך אגב כך נהגתי להנחות לקוחות להשקות עוד טרם משבר המים וניתן אף להשקות פחות מכך,הכל עניין של הרגל גם שלנו וגם של המדשאות והצמחיה,ככלל יותר בריא לצמח לקבל השקיה בהפסקות ארוכות,משום שאז מפתח הצמח מערכת שורשים עניפה שיונקת מים מהעומק והיא הרבה יותר בריאה וחיונית.)ואת מערכות הטפטוף לא ניטרלו כלל ומותר להמשיך להשקות כרגיל,בקרוב מגמה נוספת של הטלת מס בצורת,עוד דרך לגבות מאיתנו עוד מיסים והתחושה היא שהכל ישראבלוף,האם באמת אין לנו מים או שעובדים עלינו גם הפעםדרך אגב לא אתפלא אם גם הגז הטבעי שנמצא בסמוך לחופי ישראל ימצא את עצמו בדרך לשוקי חו"ל ולא לשוק המקומי ובזול,כי כך בונים אצלנו מדינה.יאלה אז שנהיה כולנו בריאים ומדושני מים
יום שני, 4 במאי 2009
הפועל חדרה כדורגל
מאז ומתמיד אני אוהד של הפועל חדרה,כילד התאמנתי בקבוצה שאימן מאיר דרורי ושיחקתי כחלוץ,אך הקריירה היתה קצרה ועברתי לכדורסל,רק בשלהיי התיכון חזרתי לכדורגל ועמדתי בשער קבוצת הנוער של מכבי חדרה ואני זוכר שבמשחק אימון ספגתי שלישיה מרגליי שלומי גוזלן,זיו שפירא וחבריהם לקבוצה
האהבה לקבוצה נותרה בי מאז ומתמיד אני זוכר איך היינו יושבים מדי שבת(אני כילד)ומאזינים לשירים ושערים ואיך היינו שומעים את הרעש שהגיע מהאצטדיון בעת הבקעת שער ומיד לאחר מכן היה נכנס לשידור מנחם סוקולוב הכתב החדרתי ומדווח,תמיד ידעתי לטובת מי הובקע השער,לפי עוצמת הרעש(ניתן להבין כמה קהל היה מגיע משום שביתי מרוחק מהאצטדיון כ2 ק"מ לפחות ובכל זאת היו שומעים את קול מצהלות ההמון)והייתי כולי נרגש ושמח,לעיתים גם הלכנו לראות משחקים,אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כל אימת שהיינו נכנסים למגרש ומטפסים למרומיי היציע שאז נראה לי גבוה מאוד,זכורות לי הצעקות והויכוחים מיציע אוהדי חדרה בין טרטנר לבין הילף ושאר האוהדים השרופים שחלקם היה תמיד נגד וקילל וגידף את השחקנים המקומיים,אבי לא ממש אהב כדורגל ותמיד לקראת סוף המשחק היה מבקש שנתקדם לכיוון היציאה וכך הייתי נגרר אחריו ועיני מלוות את הנעשה במגרש.
שנים מאוחר יותר ירדה חדרה מנכסייה ובשנתיים האחרונות שבתי לפקוד את יציעי הבטון,זיהיתי רוח חדשה מנשבת ורצון לעשייה ולהתחדשות,דבר שהלהיב אותי שוב מחדש וגרם לי לרוץ למשחקי הקבוצה ולהגיע אף למשחקי חוץ.
השנה התברגנו בצמרת הגבוהה אך לא השכלנו לעלות ליגה,אולי בשנה הבאה
האהבה לקבוצה נותרה בי מאז ומתמיד אני זוכר איך היינו יושבים מדי שבת(אני כילד)ומאזינים לשירים ושערים ואיך היינו שומעים את הרעש שהגיע מהאצטדיון בעת הבקעת שער ומיד לאחר מכן היה נכנס לשידור מנחם סוקולוב הכתב החדרתי ומדווח,תמיד ידעתי לטובת מי הובקע השער,לפי עוצמת הרעש(ניתן להבין כמה קהל היה מגיע משום שביתי מרוחק מהאצטדיון כ2 ק"מ לפחות ובכל זאת היו שומעים את קול מצהלות ההמון)והייתי כולי נרגש ושמח,לעיתים גם הלכנו לראות משחקים,אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כל אימת שהיינו נכנסים למגרש ומטפסים למרומיי היציע שאז נראה לי גבוה מאוד,זכורות לי הצעקות והויכוחים מיציע אוהדי חדרה בין טרטנר לבין הילף ושאר האוהדים השרופים שחלקם היה תמיד נגד וקילל וגידף את השחקנים המקומיים,אבי לא ממש אהב כדורגל ותמיד לקראת סוף המשחק היה מבקש שנתקדם לכיוון היציאה וכך הייתי נגרר אחריו ועיני מלוות את הנעשה במגרש.
שנים מאוחר יותר ירדה חדרה מנכסייה ובשנתיים האחרונות שבתי לפקוד את יציעי הבטון,זיהיתי רוח חדשה מנשבת ורצון לעשייה ולהתחדשות,דבר שהלהיב אותי שוב מחדש וגרם לי לרוץ למשחקי הקבוצה ולהגיע אף למשחקי חוץ.
השנה התברגנו בצמרת הגבוהה אך לא השכלנו לעלות ליגה,אולי בשנה הבאה
הירשם ל-
רשומות (Atom)