איציק שהיה נלהב מאוד מעבודתו החדשה,המשיך למרות הכל גם בעבודתו בלילות,הוא אהב מאוד את השקט והשלוה שאיפיינו את הלילה,את הריח של הלחם הטרי שמילא את הרחוב שבו הוא צעד,את משאית הזבל והתנהלותה האיטית בין הפחים ואת משב הרוח הקליל שבא מן הים לפנות בוקר.
לילה אחד בעודו עובד הבחין כי מאחד המשרדים בוקע אור,סקרנותו נתעוררה בו והוא עשה את דרכו לעבר הדירה,טיפס על עץ האזדרכת שהיצב מאחוריה והצליח להגיע בקלות אל החלון המטונף ולהביט פנימה.
מה שראה בפנים גרם לו להצטמרר וכמעט ליפול אחורה מן העץ,בלב החדר המוזנח,היה כסא בודד ועליו ישב אדם שידיו כפותות לו מאחורי גבו,פרצופו נטף זיעה מהולה בזרזיף של דם טרי ופיו מכוסה בסמרטוט מטונף שמדי פעם הוסר כדי שיוכל לדבר כשמעליו נצבו שלושה גברתנים מכוערים למראה וכעוסים עד מאוד,הם שאלו שאלות שאיציק לא הצליח להבין,כי החלון היה סגור,אך נראה היה שהם לא קיבלו את התשובות להן ציפו ועל כן סטרו שוב ושוב על פניו של האיש הקשור,משהתיאשו משיתוף הפעולה של האיש הקשור,שלף אחד מהם אקדח וירה אל פיקת הברך של האיש,האחרון ניסה לשאוג מכאב,אך פיו שהיה סתום בסמרטוט מלוכלך לא איפשר זאת,אך הכאב הרב ניכר היה היטב בפניו,לפתע הצליח האיש להשתחרר מכבליו,שככל הנראה לא היו מהודקים בקפידה,ותוך כדי שהוא מקרטע על רגלו האחת,חטף במהירות מפתיעה את האקדח מידו של אחד הקופים,וחיש מהר ירה צרור לעבר השלושה,שנפלו שדודים על רצפת החדר,ללא רוח חיים.
עכשיו קרה משהו שאיציק לא ציפה לו,הענף עליו ישב נשבר מכובד משקלו והוא נפל ארצה בכבדות,תוך שהוא משמיע צעקה.
האיש בחדר ששמע את הצעקה מיהר אל החלון,שבר אותו והצליח לראות רק את אחוריו של איציק שמיהר לברוח מהמקום.הוא צעק אחריו,בקול צווחני(ייתכן וכמה משיניו נשברו תוך כדי הטיפול שקיבל משוביו)"אל תדאג אני עוד אתפוס אותך,אין אחד שיצא ממני חי"
לאחר כמה מאות מטרים,ולאחר שהבחין שהוא לבד,עצר איציק את מרוצתו,הסדיר את נשמתו,שלף את הנייד ומיהר לחייג למשטרה ותיאר בהתרגשות,אך בצורה מסודרת את אשר אירע.
לא עברו מספר דקות ומספר ניידות משטרה עם סירנות מחרישות אוזניים דהרו לעבר הבנין,איציק חיכה להן בפתח הבנין וליווה אותם אל תוך הדירה שבה היו שרועים שלושת הגברתנים ללא רוח חיים,אבל לבחור הנוסף לא היה זכר ורק עקבות דם הותירו שביל לא רציף לכיוון הדלת.
זירת האירוע בודדה,ולאחר תחקיר ראשוני שוחרר איציק לביתו,בתנאי שיתייצב כבר למחרת השכם בבוקר לצורך מתן עדות מסודרת וצפיה בקלסטרונים.פניו של האיש היו חרוטות במוחו הקודח של איציק,איציק ביקש מהמשטרה בלעדיות על פרסום הידיעה,לאחר שהיא תותר לפירסום,כמובן מבלי לחשוף שהוא יהיה בעתיד לבוא העד המרכזי בפרשה.
איציק מיהר הביתה כולו נרגש וסיפר לאימו ולאתי את אשר אירע,באותו לילה הוא כבר לא הצליח לישון ושאר מתוח ומודאג,ער,עד הבוקר,חבוק בזרועותיה של אתי.
בתחנת המשטרה,שניצבה בשכונת הדר בחיפה,קידם את פניו עם כוס קפה שחור חם פקד אלי שטרית,אותו הכיר איציק,במסגרת עבודתו כעיתונאי,הם לחצו ידיים וניגשו מיד לחדר החקירות,איציק תיאר את כל אשר אירע בלילה,וענה לשאלות החוקרים,לאחר מכן הציגו בפניו תמונות של אנשים המוכרים למשטרה,אנשי העולם התחתון באיזור חיפה,ועד מהרה איציק זיהה בודאות את אחד מהם......המשך יבוא