סוניה נכנסה אל תוך דירתה ומיד היא הבינה שמעתה ואילך חייה ישתנו ללא היכר,מעתה יש על כתפיה הצרות מחויבות נוספת שעליה לדאוג לה,לרגע התגנבה לראשה מחשבה שטנית,שהיא בעצם יכולה להשאיר את התינוק הרך באחד מפחי הזבל המטונפים שנמצאים במורד רחוב העצמאות,ואיש בכלל לא ידע לקשר בינהם,שהריי איש לא ידע שהיא בכלל בהריון,כולל היא עצמה ,עד לפני זמן לא רב.
אבל אז החל התינוק לפרוץ ביבבות,כאילו קרא את מחשבותיה הזדוניות של אמו ובבת אחת חדלה סוניה מחשבותיה אלו,וכך מדי בוקר בבוקרו,היתה סוניה יוצאת לעבודתה,כשבנה הקטן,שלימים קראה לו איציק(כי זה השם היחיד שבא לה בראש)חפון בין צרור סמרטוטים,בין זרועותיה,תחילה היה רובץ על הספה בחדרי המשרדים ומאוחר יותר,התרוצץ על הרצפה,בזמן שסוניה היתה מנקה,כיוון שעבודתה היתה בערבים,ובשעות האלו איש כבר לא היה במשרדים,אז לאף אחד זה לא הפריע,וככה גדל לו איציק הקטן והגיע לגיל שכבר היה צריך לשלוח אותו לגן,אבל כיוון שהיה כל כך קשור לאימו,לא רצה להיפרד ממנה ולו גם לשניה,והיה ממשיך ללכת אתה לנקות משרדים,עכשיו גם היה עוזר לה,פה מגיש לה את המטאטא ופה עוזר לנקות את האבק מהשולחן.
ומאחר ואיציק לא היה רשום בשום מקום,לאף אחד לא הפריע בעצם,שהוא לא הולך לגן,ומאוחר יותר גם לבית הספר.
כשגדל מעט איציק,הוא היה מסתכל בזורנלים הישנים שהיו מונחים על השולחן,בחדרי הקבלה של המשרדים אותם ניקתה סוניה,וככה למד לקרוא,בכוחות עצמו,וסוניה עצמה,היתה קצת עוזרת לו בהגייה נכונה של המילים ולאחר מכן המשפטים.
כשהגיע איציק בערך לגיל 15,כי אף אחד לא זכר את תאריך הולדתו וכאמור ,זה לא היה רשום בשום מקום קראה לו יום אחד אמו,ואמרה לו שהיא אינה מרגישה בטוב ואינה יכולה ללכת ולנקות,ואיציק שהיה רגיל לדרך החיים הזאת יום יום לא רצה לוותר והלך לנקות במקומה,הריי ממילא איש לא נתקל בהם וככה איציק ניקה במשך 3 שנים רצופות עד שהגיע לגיל 18 ואז,לילה אחד קרה משהו שלא קרה עד אז מעולם,לא לאיציק ולא לאימו..........המשך יבוא
אבל אז החל התינוק לפרוץ ביבבות,כאילו קרא את מחשבותיה הזדוניות של אמו ובבת אחת חדלה סוניה מחשבותיה אלו,וכך מדי בוקר בבוקרו,היתה סוניה יוצאת לעבודתה,כשבנה הקטן,שלימים קראה לו איציק(כי זה השם היחיד שבא לה בראש)חפון בין צרור סמרטוטים,בין זרועותיה,תחילה היה רובץ על הספה בחדרי המשרדים ומאוחר יותר,התרוצץ על הרצפה,בזמן שסוניה היתה מנקה,כיוון שעבודתה היתה בערבים,ובשעות האלו איש כבר לא היה במשרדים,אז לאף אחד זה לא הפריע,וככה גדל לו איציק הקטן והגיע לגיל שכבר היה צריך לשלוח אותו לגן,אבל כיוון שהיה כל כך קשור לאימו,לא רצה להיפרד ממנה ולו גם לשניה,והיה ממשיך ללכת אתה לנקות משרדים,עכשיו גם היה עוזר לה,פה מגיש לה את המטאטא ופה עוזר לנקות את האבק מהשולחן.
ומאחר ואיציק לא היה רשום בשום מקום,לאף אחד לא הפריע בעצם,שהוא לא הולך לגן,ומאוחר יותר גם לבית הספר.
כשגדל מעט איציק,הוא היה מסתכל בזורנלים הישנים שהיו מונחים על השולחן,בחדרי הקבלה של המשרדים אותם ניקתה סוניה,וככה למד לקרוא,בכוחות עצמו,וסוניה עצמה,היתה קצת עוזרת לו בהגייה נכונה של המילים ולאחר מכן המשפטים.
כשהגיע איציק בערך לגיל 15,כי אף אחד לא זכר את תאריך הולדתו וכאמור ,זה לא היה רשום בשום מקום קראה לו יום אחד אמו,ואמרה לו שהיא אינה מרגישה בטוב ואינה יכולה ללכת ולנקות,ואיציק שהיה רגיל לדרך החיים הזאת יום יום לא רצה לוותר והלך לנקות במקומה,הריי ממילא איש לא נתקל בהם וככה איציק ניקה במשך 3 שנים רצופות עד שהגיע לגיל 18 ואז,לילה אחד קרה משהו שלא קרה עד אז מעולם,לא לאיציק ולא לאימו..........המשך יבוא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה