בעמוד 10 בין עמודי החדשות של ידיעות אחרונות הבוקר,גיליתי עוד ידיעה שכבר מזמן לא עושה אצלנו כותרות,והמקום היחיד ששמור לה הוא מקום טוב באמצע,אלי הוניג ניצול שואה בן 83!!!היה בדרכו לאסוף את אשתו מתחנת הרכבת בנתניה,בדרך תקפו אותו גנבים שניסו לגנוב את רכבו,ולאחר שהתנגד,ככל הנראה ,תוך כדי מנוסתם ,דרסו אותו,והותירו אותו שותת דם על הכביש.
דרך ארוכה עשה האיש הזה ממחנות ההשמדה באושוויץ אותם שרד,כדי לחיות ולזכות בשיבה טובה ,במדינה היחידה בעולם שהיתה אז המפלט היחידי ליהדות העולם,מדינה שחרטה על דגלה ערכי אנוש נשגבים-כמו המשפט "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה",שהופיע במגילת העצמאות,ואני שואל את עצמי האם אנחנו אכן מקיימים את חזון המגילה,האם אין אנו מחרבים יום יום שעה שעה את המצע שעליו אנחנו עומדים במו ידינו,רומסים כל ערך אנושי,רק 67 שנים לאחר סיומה של מלחמת העולם השניה ,שבה אותו צלם אנוש לא נתגלה כלפינו,אנו,למה הפכנו?האם יש לנו זכות קיום כמדינה,אם על כל צעד ושעל ,והחל מקברניטי המדינה ,שמתירים לעצמם לנהוג בה ,כקניין פרטי,ורומסים בדרך את כל ערכי היסוד שהם הבסיס המוסרי לקיומה של המדינה,אנחנו נתקלים במעשיי רמייה,אונס,ניצול כוח של עובדי ציבור,זילות וקנאה,עושק וגזל ,מקרי שוד ורצח,התנכלות לקשישים,התמכרויות לסמים ומשקאות חריפים,ואין דין ואין דיין,ואין מי שיעמוד בשער העיר ויצעק די,כולם כאן פועלים מתוך אינטרסים צרים שמשרתם את עצמם ואת משפחתם ואת אנשי שלומם,ואפילו כניסה של כוחות חדשים למפה הפוליטית מתקבלת בציניות,כי מה הם כבר יוכלו לשנות,וקרוב לוודאי שגם בהם חיש מהר ידבק הקלון.
עצוב לי,עצוב לי,שבנותיי יגדלו כאן את ילדיהם,האם זהו באמת,המקום הטוב והבטוח בשביל לחיות בו את עתידנו,ועדיין לא העלתי נושאים לא פחות כואבים ובוערים כמו יחסיי יהודים-ערבים,חילוניים ודתיים,שגם לגביהם קיימת תהום פעורה.
צו השעה ,חבריי וידידיי הוא לעשות את המקום הקרוב אליכם טוב יותר,מתוך עקרונות של אהבה לזולת,של צניעות,של תרומה לזולת שלא על מנת לקבל פרס,בואו נחזור לערכים הבסיסיים שיקנו לנו את הזכות לחיות פה עוד שנים רבות.
דרך ארוכה עשה האיש הזה ממחנות ההשמדה באושוויץ אותם שרד,כדי לחיות ולזכות בשיבה טובה ,במדינה היחידה בעולם שהיתה אז המפלט היחידי ליהדות העולם,מדינה שחרטה על דגלה ערכי אנוש נשגבים-כמו המשפט "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה",שהופיע במגילת העצמאות,ואני שואל את עצמי האם אנחנו אכן מקיימים את חזון המגילה,האם אין אנו מחרבים יום יום שעה שעה את המצע שעליו אנחנו עומדים במו ידינו,רומסים כל ערך אנושי,רק 67 שנים לאחר סיומה של מלחמת העולם השניה ,שבה אותו צלם אנוש לא נתגלה כלפינו,אנו,למה הפכנו?האם יש לנו זכות קיום כמדינה,אם על כל צעד ושעל ,והחל מקברניטי המדינה ,שמתירים לעצמם לנהוג בה ,כקניין פרטי,ורומסים בדרך את כל ערכי היסוד שהם הבסיס המוסרי לקיומה של המדינה,אנחנו נתקלים במעשיי רמייה,אונס,ניצול כוח של עובדי ציבור,זילות וקנאה,עושק וגזל ,מקרי שוד ורצח,התנכלות לקשישים,התמכרויות לסמים ומשקאות חריפים,ואין דין ואין דיין,ואין מי שיעמוד בשער העיר ויצעק די,כולם כאן פועלים מתוך אינטרסים צרים שמשרתם את עצמם ואת משפחתם ואת אנשי שלומם,ואפילו כניסה של כוחות חדשים למפה הפוליטית מתקבלת בציניות,כי מה הם כבר יוכלו לשנות,וקרוב לוודאי שגם בהם חיש מהר ידבק הקלון.
עצוב לי,עצוב לי,שבנותיי יגדלו כאן את ילדיהם,האם זהו באמת,המקום הטוב והבטוח בשביל לחיות בו את עתידנו,ועדיין לא העלתי נושאים לא פחות כואבים ובוערים כמו יחסיי יהודים-ערבים,חילוניים ודתיים,שגם לגביהם קיימת תהום פעורה.
צו השעה ,חבריי וידידיי הוא לעשות את המקום הקרוב אליכם טוב יותר,מתוך עקרונות של אהבה לזולת,של צניעות,של תרומה לזולת שלא על מנת לקבל פרס,בואו נחזור לערכים הבסיסיים שיקנו לנו את הזכות לחיות פה עוד שנים רבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה