היום קראתי בעיתון כי חושפי פרשת נתן אשל בלשכת ראש ממשלת ישראל,מר בנימין נתניהו,קיבלו רמזים ברורים כי הם אינם רצויים יותר בלשכתו וטוב יעשו אם יעזבו אותה,ראש מערך ההסברה ד"ר יועז הנדל,כבר הודיע היום על התפטרותו,נתניהו טוען כי התאכזב מהם,לאחר שלא שיתפו אותו,בדבר הסוד,ופעלו מאחורי גבו,נשאלת השאלה ,האם לא היתה להם סיבה טובה לנהוג כך?האם זה באמת הנושא החשוב שעומד כאן על הפרק,ולא פרשת מעשיו של נתן אשל שהוחלקה.
לפני מספר חודשים נכנס נשיא מדינת ישראל לשעבר,משה קצב לכלא,לאחר שנמצא אשם באינוס,עבירה חמורה מאין כמוהה,תוך ניצול מרותו,מקורות מספרים שהתנהלותו זו של קצב,היתה ידועה לרבים,עוד כשכיהן בתפקידים זוטרים יותר,אך איש לא פצה פה,יתרה מזו,מדברים על רשת של מאכרים שפעלו על מנת לטשטש את מעשיו,כל הפרשה גם לא היתה מתגלית לולא קצב,בחוכמתו כי רבה היא,נהג בהפוך על הפוך והגיש תלונה נגדית כנגד המתלוננת ומכאן הפרשה החלה לצבור עוצמה עד שהתגלגלה לאן שהתגלגלה,הפרקליטות מצידה היתה מוכנה לסגור את התיק.
ליאורה גלאט ברקוביץ עבדה בשירות המדינה כפרקליטה,בינואר 2003 היא חשפה את פרשת סיריל קרן בפני הציבור תוך שהדליפה מידע לעיתונאי הארץ ברוך קרא,גלאט ברקוביץ פוטרה מעבודתה,נושא השחיתות של אריאל שרון ירד מסדר היום הציבורי ואפשר לו להיבחר לראשות הממשלה,ברקוביץ הועמדה לדין,נידונה למאסר על תנאי וקנס כספי ורשיונה נשלל ממנה לשנה וחצי.
נכון ההדלפה לא היתה חוקית,אבל היא חשפה התנהלות לא תקינה,בלשון המעטה ,של ראש ממשלת ישראל,ונמנעה מהציבור,הזכות לדעת על כך.
לכאורה,קיים מנגנון בשירות הציבורי,שאמור להגן על חושפי שחיתות ואף לעודד אותם לעשות כן,עובד שנפגע כתוצאה מחשיפת שחיתו יכול אף לפנות ישירות אל מבקר המדינה ולהתלןנן על כך.
אך מה שקורה בפועל,במקרים הללו שציינתי ובעוד הרבה מקרים אחרים,שהמתלונן הופך להיות מוקצה ומנודה,המערכת מתנכרת לו ומגינה על עצמה ועל מבצעי השחיתות,לא פעם,אם העובד חרג מתפקידו,לצורך חשיפת השחיתות נגזר עליו עונש שהוא פי כמה וכמה קשה וחמור מעונשו של המושחת,שלעיתים קרובות יוצא נקי וטהור מכל הפרשה,מקרי טיוח שכאלו קורים גם לא פעם בצבא,כאשר קצין שנמצא אשם במחדל כלשהו,מעוכב בתפקידו לזמן קצר,עד שירגעו הרוחות ולאחר מכן שב חזרה אל מסלול הקידום,ואני שואל אנה הגענו?האם טוהר המידות ונקיון כפיים הן אלו המידות שצריכות לאפיין,כל אחד שנושא במשרה ציבורית זו או אחרת,עושה הרושם וגם המציאות היום יומית מוכיחה,שככל שאתה מושחת יותר ונכון להשחית במידותייך גם בעתיד,כך תזכה ליחס מועדף ולקידום.
לפני מספר חודשים נכנס נשיא מדינת ישראל לשעבר,משה קצב לכלא,לאחר שנמצא אשם באינוס,עבירה חמורה מאין כמוהה,תוך ניצול מרותו,מקורות מספרים שהתנהלותו זו של קצב,היתה ידועה לרבים,עוד כשכיהן בתפקידים זוטרים יותר,אך איש לא פצה פה,יתרה מזו,מדברים על רשת של מאכרים שפעלו על מנת לטשטש את מעשיו,כל הפרשה גם לא היתה מתגלית לולא קצב,בחוכמתו כי רבה היא,נהג בהפוך על הפוך והגיש תלונה נגדית כנגד המתלוננת ומכאן הפרשה החלה לצבור עוצמה עד שהתגלגלה לאן שהתגלגלה,הפרקליטות מצידה היתה מוכנה לסגור את התיק.
ליאורה גלאט ברקוביץ עבדה בשירות המדינה כפרקליטה,בינואר 2003 היא חשפה את פרשת סיריל קרן בפני הציבור תוך שהדליפה מידע לעיתונאי הארץ ברוך קרא,גלאט ברקוביץ פוטרה מעבודתה,נושא השחיתות של אריאל שרון ירד מסדר היום הציבורי ואפשר לו להיבחר לראשות הממשלה,ברקוביץ הועמדה לדין,נידונה למאסר על תנאי וקנס כספי ורשיונה נשלל ממנה לשנה וחצי.
נכון ההדלפה לא היתה חוקית,אבל היא חשפה התנהלות לא תקינה,בלשון המעטה ,של ראש ממשלת ישראל,ונמנעה מהציבור,הזכות לדעת על כך.
לכאורה,קיים מנגנון בשירות הציבורי,שאמור להגן על חושפי שחיתות ואף לעודד אותם לעשות כן,עובד שנפגע כתוצאה מחשיפת שחיתו יכול אף לפנות ישירות אל מבקר המדינה ולהתלןנן על כך.
אך מה שקורה בפועל,במקרים הללו שציינתי ובעוד הרבה מקרים אחרים,שהמתלונן הופך להיות מוקצה ומנודה,המערכת מתנכרת לו ומגינה על עצמה ועל מבצעי השחיתות,לא פעם,אם העובד חרג מתפקידו,לצורך חשיפת השחיתות נגזר עליו עונש שהוא פי כמה וכמה קשה וחמור מעונשו של המושחת,שלעיתים קרובות יוצא נקי וטהור מכל הפרשה,מקרי טיוח שכאלו קורים גם לא פעם בצבא,כאשר קצין שנמצא אשם במחדל כלשהו,מעוכב בתפקידו לזמן קצר,עד שירגעו הרוחות ולאחר מכן שב חזרה אל מסלול הקידום,ואני שואל אנה הגענו?האם טוהר המידות ונקיון כפיים הן אלו המידות שצריכות לאפיין,כל אחד שנושא במשרה ציבורית זו או אחרת,עושה הרושם וגם המציאות היום יומית מוכיחה,שככל שאתה מושחת יותר ונכון להשחית במידותייך גם בעתיד,כך תזכה ליחס מועדף ולקידום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה