מימון התנהגותי?או כמה מאיתנו באמת חוסכים לפנסיה?

אכול היום כי מחר נמות?מכירים את הביטוי?סביר להניח שכן,כי רובינו נוהגים בצורה הזו,אנחנו הולכים לעבוד מדי יום,עובדים קשה לפרנסתנו,שנים על גביי שנים,אך כמה מאיתנו באמת חוסכים עבור הפנסיה שלהם,עבור אותה תקופה שבה יפסיקו לעבוד ולא ישתכרו עוד למחייתם,אבל עדיין ירצו לשמור על אותה רמת חיים,נכון,בישראל נכנס לתוקף,חוק הפנסייה,לפני כמה שנים וכל זאת,בשל העובדה הזאת,שאם זה היה תלוי ברובנו,לא היינו חוסכים,היינו מבזבזים כאן ועכשיו את כל המשכורת על כל מיני גירויים נחוצים יותר או פחות,אבל לא היינו מסתכלים קדימה.
עם המסר הזה באה המדינה וחייבה כל אחד מאיתנו לקיים ביטוח פנסיוני שבו הוא מפריש חלק מכספו לטובת העתיד הלוט בערפל ובבוא העת,הוא יוכל לקבל הקצאה כספית חודשית מאותה קרן ולקיים שגרת חיים בלתי תלותית,אגב זו גם הסיבה שאת הפרס הגדול בפייס אובלוטו בארה"ב פורסים על פני שנים ולא נותנים בבת אחת,אתם יודעים כמה מקבלי פרסים שכאלו אצלנו,לא רק שבזבזו את הכל,אלא הגיעו לפשיטת רגל,המונים.
אם כן,לא לעולם חוסן,אף שזה נוגד את טבעכם,תנסו להסתכל כמה שנים קדימה ולחסוך,לחסוך לילדים שלכם לאוניברסיטה ולחסוך לעצמכם לתקופת הפנסיה ולעוד מטרות שתציבו לעצמכם,אחרת הכסף יחמוק לכם מהידיים.
שמעו את ההרצאה הבאה לצורך הרחבת הנושא
http://www.ted.com/talks/lang/he/shlomo_benartzi_saving_more_tomorrow.html