החיים מאוד מאוד נזילים,ולרובנו כאן ועכשיו במדינה יש חיים טובים,מעצם זה שהם חיים וגרים כאן,אל מול האלטרנטיבות בעולם הרחב,ואל מול האלטרנטיבות ההיסטוריות.
אנחנו בכלל צריכים לשמוח שאנחנו קיימים,אתם יודעים כמה מאות אלפי זרעונים יורדים לתהומות ולא יוצא מהם כלום,ואיזה כייך גדול הוא שדווקא אנחנו יצרנו זיווג של זרע וביצית וכך הגחנו אל אויר העולם,ואפילו אם הייתי עני וחסר כל,ואינני כזה,ראוי היה להעריך את זה שאני חי,שאני נושם,שאינני סובל מחרפת רעב(כי אין אצלנו אנשים שהם ממש כאלה וכל היתר זו דמגוגיה)שאני בריא,שאני יכול ללכת ולרוץ,לחייך,להריח פרח,לנשום אויר צח,להתבונן בים,להסתכל על השמים האין סופיים,לעבוד,ללמוד,להחכים,ולהבין דברים.
כן,כן,שום דבר אינו מובן מאליו,ואני מוקיר כל דבר טוב שיש לי,כי תמיד יכול להיות יותר גרוע וגם יהיה יותר גרוע עד לחדלוני הסופי,אבל עד אז,עד אז,כל עוד אני יכול,מדוע שאעצור את עצמי,מדוע שאגביל את עצמי(כל עוד אינני פוגע בזולתי וביקרים לי)מדוע שאאמין שאינני יכול לבצע דברים מסוימים שאחרים כן יכולים,מדוע לא לנסות דברים חדשים,מדוע שלא לטעום מכל דבר חיובי.
בכל רגע נתון,אני יכול להיעלם ולהימחק מכאן ולא להותיר מאחורי דבר,לבד מגל עצמות,עכשיו זה הזמן שלי,עכשיו אני מופיע על הבמה ויש לי זמן שאני יכול וצריך לנצל עד בוא סצינת הסיום.
רק נוכח הדברים שעשיתי בעבר,וכבר אינני יכול לעשות,אני מבין רק כמה אני צריך וחייב להעריך כל דבר שאני יכול ומסוגל לבצע,לחבק את עצמי ולשמוח על כך,לעודד וללטף,כי תמיד יכול להיות גרוע יותר ואם הרגשתי שמיציתי ועשיתי כל אשר אני יכול כדי להפיק את המירב מכל רגע נתון שנשימה באפי,אפשר שאעזוב בשמחה בבוא העת,ולא אצטער על שום דבר שעשיתי,וארגיש שנתתי את ההופעה הכי טובה שיכולתי לתת.
אנחנו בכלל צריכים לשמוח שאנחנו קיימים,אתם יודעים כמה מאות אלפי זרעונים יורדים לתהומות ולא יוצא מהם כלום,ואיזה כייך גדול הוא שדווקא אנחנו יצרנו זיווג של זרע וביצית וכך הגחנו אל אויר העולם,ואפילו אם הייתי עני וחסר כל,ואינני כזה,ראוי היה להעריך את זה שאני חי,שאני נושם,שאינני סובל מחרפת רעב(כי אין אצלנו אנשים שהם ממש כאלה וכל היתר זו דמגוגיה)שאני בריא,שאני יכול ללכת ולרוץ,לחייך,להריח פרח,לנשום אויר צח,להתבונן בים,להסתכל על השמים האין סופיים,לעבוד,ללמוד,להחכים,ולהבין דברים.
כן,כן,שום דבר אינו מובן מאליו,ואני מוקיר כל דבר טוב שיש לי,כי תמיד יכול להיות יותר גרוע וגם יהיה יותר גרוע עד לחדלוני הסופי,אבל עד אז,עד אז,כל עוד אני יכול,מדוע שאעצור את עצמי,מדוע שאגביל את עצמי(כל עוד אינני פוגע בזולתי וביקרים לי)מדוע שאאמין שאינני יכול לבצע דברים מסוימים שאחרים כן יכולים,מדוע לא לנסות דברים חדשים,מדוע שלא לטעום מכל דבר חיובי.
בכל רגע נתון,אני יכול להיעלם ולהימחק מכאן ולא להותיר מאחורי דבר,לבד מגל עצמות,עכשיו זה הזמן שלי,עכשיו אני מופיע על הבמה ויש לי זמן שאני יכול וצריך לנצל עד בוא סצינת הסיום.
רק נוכח הדברים שעשיתי בעבר,וכבר אינני יכול לעשות,אני מבין רק כמה אני צריך וחייב להעריך כל דבר שאני יכול ומסוגל לבצע,לחבק את עצמי ולשמוח על כך,לעודד וללטף,כי תמיד יכול להיות גרוע יותר ואם הרגשתי שמיציתי ועשיתי כל אשר אני יכול כדי להפיק את המירב מכל רגע נתון שנשימה באפי,אפשר שאעזוב בשמחה בבוא העת,ולא אצטער על שום דבר שעשיתי,וארגיש שנתתי את ההופעה הכי טובה שיכולתי לתת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה