קראתי היום בעיתון,על אליפות מיוחדת שתתקיים בבית ספר בזכרון יעקב,אליפות של משחקי הילדות של פעם,ייתכן שלמי שחי היום זה ישמע מוזר ומגוחך,אבל פעם בילינו שעות על גביי שעות,בחצר,במגרש המשחקים,או על הכביש,והיו לנו משחקי ילדות נפלאים,שהעסיקו אותנו שעות והיו מאתגרים,תחרותיים וכייפים,היינו מגיעים הביתה סחוטים אבל מאושרים.
די אם נזכיר את המשחקים שלוש מקלות,קלאס,ים יבשה,הקפות,גולם במעגל,שוטרים וגנבים,משחק הדגלים,אנדס אפ,גולות,גוגואים,שבע אבנים ובטח יש עוד ששכחתי וממש איתם הסליחה,כי אני רוחש להם כל כך הרבה חיבה והם אחראים לכך שהיתה לי ילדות מאושרת,עם הרבה חברים,עם סיפוק,עם ענין,עם תקשורת בין חברים,עם יציאה למרחבים פתוחים.
היום הילדים מסוגרים בבית עם המחשב,הוא הידיד הכי טוב שלהם,הם הולכים ברחוב,מחכים לרכבת וכל הזמן עם המכשירים האלקטרוניים הללו,התקשורת הבינאישית שלהם לוקה בחסר,השפה שלהם דלה יותר,הם צוחקים הרבה פחות.
אני מבחינתי הייתי מוותר על כל הטכנולוגיה המתקדמת הזו ובלבד שהיה אפשר לבלות את שעות הפנאי כמו פעם.
תחזקנה ידי היזמים של התחרויות הללו.
די אם נזכיר את המשחקים שלוש מקלות,קלאס,ים יבשה,הקפות,גולם במעגל,שוטרים וגנבים,משחק הדגלים,אנדס אפ,גולות,גוגואים,שבע אבנים ובטח יש עוד ששכחתי וממש איתם הסליחה,כי אני רוחש להם כל כך הרבה חיבה והם אחראים לכך שהיתה לי ילדות מאושרת,עם הרבה חברים,עם סיפוק,עם ענין,עם תקשורת בין חברים,עם יציאה למרחבים פתוחים.
היום הילדים מסוגרים בבית עם המחשב,הוא הידיד הכי טוב שלהם,הם הולכים ברחוב,מחכים לרכבת וכל הזמן עם המכשירים האלקטרוניים הללו,התקשורת הבינאישית שלהם לוקה בחסר,השפה שלהם דלה יותר,הם צוחקים הרבה פחות.
אני מבחינתי הייתי מוותר על כל הטכנולוגיה המתקדמת הזו ובלבד שהיה אפשר לבלות את שעות הפנאי כמו פעם.
תחזקנה ידי היזמים של התחרויות הללו.
זה הזכיר לי "אירוע" מהילדות שלי: באחת ההפסקות נעמדתי בקרבת שתי בנות מהכיתה ששיחקו "חמש אבנים". אחת הבנות זרקה את האבנים לאויר, ואבן אחת נחתה היישר לתוך כיס החולצה שלי...
השבמחק(מה שמעיד גם על התלבושת האחידה המושקעת...)
אצלנו המשחקים לבנות כללו קלאס, קפיצה בחבל וגומי - זה היה המשחק האהוב עלי למרות שאף פעם לא הצלחתי לעבור את "שלישי".
השבמחק