בעוד מספר שעות יסתיים לו יום הזיכרון ויפתחו חגיגות יום העצמאות ה64 של מדינת ישראל,וכפי שקורה עם כל נושא שעולה על הפרק ליום אחד או למספר שעות,כולם יחזרו לשגרת יומם,לבני משפחתם,לעבודתם,לשעות הפנאי שלהם,לאהבות ולשנאות,לצחוקים ולבכי....לשיגרה.
מי שלא יחזור לשיגרה,הוא כל אותן משפחות,ואני בתוכן,ששכלו את יקירהם,בדרך זו או אחרת,במהלך שנות קיומה של המדינה.כל מי שאבד מישהו שיקר לו,שמת מוות לא טבעי(וגם אליהם מתגעגעים אבל מבינים שאלו החיי ומשלימים עם המוות)יודע על מה אני מדבר,על תחושת חוסר השקט האין סופית,על אותה תקווה שמשהו יקרה בכל רגע נתון,על אותם מבטים על אלו שחייהם שלמים ומלאים,על החיפוש של אבא או של אח או אחות בקרב ההמון,על השמחות שמהולות תמיד בעצב,על שביב הדמעה הנצחי שרובץ תמיד על דל עינך,כמו מחכה להזדמנות הקרובה לפרוץ החוצה,וזו מגיעה,כן חברים,היא מגיעה לעיתים קרובות כל כך שאינכם מאמינים עד כמה,אותו משהו נצחי ותמידי שצובט לך את הלב כל הזמן ולא מרפה.
כן,כן,זו השיגרה שלנו,זומבים מהלכים על פני אדמות,מי יותר,מי פחות,אבל אתה יכול להתבונן בעיני אם שכולה יתום או יתומה,רעיה,אח או אחות,ואתה מיד תדע שהם חלק ממך,מיד תמצא שם את העצב שגר שם דרך קבע,ואין מרפה,כאילו אחים אתם מאותה משפחה,מאותה משפחת שכול.
ואני רוצה לחבק אותם,אני כל כך מזדהה ומבין את סבלם,כי סבלם הוא סבלי,אבל אני נושך שפתיים,מתבייש ושב להתכנס בתוך עצבוני.
עוד מספר שעות יעלו חגיגות העצמאות,זכרו אותנו ברגעי השמחה היום יומיים ותחגגו אותם גם עבורנו.
מי שלא יחזור לשיגרה,הוא כל אותן משפחות,ואני בתוכן,ששכלו את יקירהם,בדרך זו או אחרת,במהלך שנות קיומה של המדינה.כל מי שאבד מישהו שיקר לו,שמת מוות לא טבעי(וגם אליהם מתגעגעים אבל מבינים שאלו החיי ומשלימים עם המוות)יודע על מה אני מדבר,על תחושת חוסר השקט האין סופית,על אותה תקווה שמשהו יקרה בכל רגע נתון,על אותם מבטים על אלו שחייהם שלמים ומלאים,על החיפוש של אבא או של אח או אחות בקרב ההמון,על השמחות שמהולות תמיד בעצב,על שביב הדמעה הנצחי שרובץ תמיד על דל עינך,כמו מחכה להזדמנות הקרובה לפרוץ החוצה,וזו מגיעה,כן חברים,היא מגיעה לעיתים קרובות כל כך שאינכם מאמינים עד כמה,אותו משהו נצחי ותמידי שצובט לך את הלב כל הזמן ולא מרפה.
כן,כן,זו השיגרה שלנו,זומבים מהלכים על פני אדמות,מי יותר,מי פחות,אבל אתה יכול להתבונן בעיני אם שכולה יתום או יתומה,רעיה,אח או אחות,ואתה מיד תדע שהם חלק ממך,מיד תמצא שם את העצב שגר שם דרך קבע,ואין מרפה,כאילו אחים אתם מאותה משפחה,מאותה משפחת שכול.
ואני רוצה לחבק אותם,אני כל כך מזדהה ומבין את סבלם,כי סבלם הוא סבלי,אבל אני נושך שפתיים,מתבייש ושב להתכנס בתוך עצבוני.
עוד מספר שעות יעלו חגיגות העצמאות,זכרו אותנו ברגעי השמחה היום יומיים ותחגגו אותם גם עבורנו.
היי אבי, מילים מרגשות ונוגעות.
השבמחקובכ"ז, חג עצמאות שמח