הבוקר התבשרנו שבן ציון נתניהו,אביו של ראש ממשלתנו היקר,הלך לעולמו בגיל מופלג ,של 102.
שמעתי ברדיו על גאונותו,על היותו אחד מגדולי ההיסטוריונים,על הביוגרפיה המופלאה שכתב אודות דון יצחק אברבנל ואודות הרצל.על דיעותיו הפוליטיות,השמיעו דברים רבים שאמר,הזמינו לאולפו אנשים שהכירו ועבדו איתו והפליגו בשבחו,ואני מעולם לא ידעתי שהוא היה כזה.
האדם לא קיבל פרס ישראל,אפילו בגיל 100,כשהוגשה מועמדותו,היא נפסלה לקבלת הפרס,הוא לא הרצה בישראל,ואפילו עבודותיו לא תורגמו לעברית,הוא חי את רוב חייו בארה"ב ,שם עסק במחקר,ורק לאחר מות בנו הבכור,יוני,במבצע אנטבה,שב ארצה ונשאר כאן,ועדיין לא זכה להכרה מהאקדמיה העברית ולא הרצה בשום אוניברסיטה.
האם אין סיבות לכל הדברים הללו?ולמה היום ביום מותו כל כך הפליגו בשבחים אודותיו?משהו כאן לא נראה לי הגיוני,אם הוא היה כל כך טוב ומוצלח,מדוע לא שמענו על כך עוד בחייו?
אז זהו שאצלנו מחכים שתלך לעולמך ואז כשאתה לא שומע יותר,אנשים מרשים לעצמם לחלוק לך שבחים,דברים שלא העזו לעשות בעוד האדם בחיים,והיכן זה קורה בעיקר?נכון צדקתם,בפוליטיקה הישראלית בעיקר.
המקום הכי צבוע ומלא אינטריגות,מאבקי כח וביזיונות,אולי בעולם כולו(אם לא נחשיב את איטליה)שבו כל עוד האדם בחייו ממררים לו אותם עד שהוא מעדיף למות,ואז כולם מדברים בשבחו,איזה איש עם חזון הוא היה,כיצד הקדים את זמנו,איזו ראיית עולם מפוקחת ועוד ועוד.
אז חברה הגיע הזמן להגיד לאנשים סביבכם מילה טובה בעודם כאן איתנו לידנו,ולא להצטער כשמאוחר מדי,כי החיים נזילים מדי.
שמעתי ברדיו על גאונותו,על היותו אחד מגדולי ההיסטוריונים,על הביוגרפיה המופלאה שכתב אודות דון יצחק אברבנל ואודות הרצל.על דיעותיו הפוליטיות,השמיעו דברים רבים שאמר,הזמינו לאולפו אנשים שהכירו ועבדו איתו והפליגו בשבחו,ואני מעולם לא ידעתי שהוא היה כזה.
האדם לא קיבל פרס ישראל,אפילו בגיל 100,כשהוגשה מועמדותו,היא נפסלה לקבלת הפרס,הוא לא הרצה בישראל,ואפילו עבודותיו לא תורגמו לעברית,הוא חי את רוב חייו בארה"ב ,שם עסק במחקר,ורק לאחר מות בנו הבכור,יוני,במבצע אנטבה,שב ארצה ונשאר כאן,ועדיין לא זכה להכרה מהאקדמיה העברית ולא הרצה בשום אוניברסיטה.
האם אין סיבות לכל הדברים הללו?ולמה היום ביום מותו כל כך הפליגו בשבחים אודותיו?משהו כאן לא נראה לי הגיוני,אם הוא היה כל כך טוב ומוצלח,מדוע לא שמענו על כך עוד בחייו?
אז זהו שאצלנו מחכים שתלך לעולמך ואז כשאתה לא שומע יותר,אנשים מרשים לעצמם לחלוק לך שבחים,דברים שלא העזו לעשות בעוד האדם בחיים,והיכן זה קורה בעיקר?נכון צדקתם,בפוליטיקה הישראלית בעיקר.
המקום הכי צבוע ומלא אינטריגות,מאבקי כח וביזיונות,אולי בעולם כולו(אם לא נחשיב את איטליה)שבו כל עוד האדם בחייו ממררים לו אותם עד שהוא מעדיף למות,ואז כולם מדברים בשבחו,איזה איש עם חזון הוא היה,כיצד הקדים את זמנו,איזו ראיית עולם מפוקחת ועוד ועוד.
אז חברה הגיע הזמן להגיד לאנשים סביבכם מילה טובה בעודם כאן איתנו לידנו,ולא להצטער כשמאוחר מדי,כי החיים נזילים מדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה