אמש התבשרנו על כך שמישה זילברמן הוא הספורטאי הישראלי הראשון בבדמינטון שיגיע לאולימפיאדת לונדון בקיץ הקרוב.
מהיכרות אישית עם הבחור,אני יודע שמדובר במקצוען אמיתי,שהבדמינטון הוא כל חייו,אם שחקן כדורגל אצלנו היה מתאמן כמוהו או שהוא היה שובק חיים כבר מזמן או שהוא היה משחק בברצלונה.
מישה נוסע למספר רב של תחרויות ברחבי העולם,כשכמעט לכולן המימון הוא עצמי,כלומר מכספיי הוריו(אמו אלופת העולם לסניורים בבדמינטון,מאמנת נבחרת ישראל לבוגרים ושחקנית ליגה פעילה ואביו מאמן בדמינטון בארץ)מאוד קשה לו למצוא ספונסר שיסייע לו כפי,שלמשל שחר פאר ממומנת ומומנה בעבר,מאחר והבדמינטון ענף קטן וצנוע שאינו זוכה לחשיפה כמו הטניס,איגוד הבדמינטון,תקציבו השנתי קטן מאוד ואינו יכול לתמוך בו,כך שהישגו גדול כפל כפליים בהתחשב בתנאים שהוא מקבל,ייתכן ויש לו תמיכה כלשהי מהיחידה לספורט הישגי ,אבל גם היא מזערית לעומת הוצאותיו השנתיות.
כמובן שלרוב התחרויות הוא נוסע לבד,על מנת לחסוך בהוצאות,ותחשבו רק על הבדידות והכאב ראש הענק של הנדודים מיבשת ליבשת לצורך השתתפות בתחרויות הסבב העולמי.
מישה שיחק בשנה שעברה בליגה הדנית בבדמינטון וקיבל על כך שכר,הליגה הדנית היא הטובה באירופה ומגיע שם קהל רב לראות את משחקי הליגה.
בארץ הענף קטן וצנוע,וקברניטי הענף מתקשים לקדמו ולהגדילו מסיבות שונות ומשונות שרובן קשור לאמצעים הדלים שעומדים לרשותם,אך גם מהעדר חזון וראייה ארוכת טווח.
מרבית הפעילים בענף,למעט מאמני הנבחרות ומזכיר האיגוד פועלים בהתנדבות,וכפי שידוע לכם כשתלויים במתנדבים תלויים ברצון הטוב שלהם לפעול,להופיע ולעזור.
השחקנים בישראל סובלים מאימון לא הכי מקצועי ומעודכן,מחוסר יריבי אימון רבים(בעיקר אצל הנשים)משעות אימון לא מספיקות,מהעדר יוקרה וגאווה לענף הנפלא הזה,ומחוסר במחנות אימון בחו"ל.אי לכך אין למעשה,חוץ מזילברמן דור עתיד ושחקנים שווים לו ברמה ,כפי שקיים למשל בג'ודו.
לאחרונה התקיימה תחרות בינלאומית נהדרת לנוער בראשל"צ בעידוד ובתמיכה של עמותה מקומית שמנסה לקדם את הענף ונכחו בה נציגים מ16 מדינות.הבעיה היא שזו ירייה בודדת באפלה ושאר התחרויות שמתקיימות בארץ הן ברמה נמוכה מאוד,וללא השתתפות שחקנים זרים.
אם יש מישהו שקורא שורות אלו,שמעונין לסייע בכל דרך למישה או לענף הבדמינטון בישראל,אשמח אם יפנה אליי בתגובה בבלוג ואני אכוונו הלאה.
מהיכרות אישית עם הבחור,אני יודע שמדובר במקצוען אמיתי,שהבדמינטון הוא כל חייו,אם שחקן כדורגל אצלנו היה מתאמן כמוהו או שהוא היה שובק חיים כבר מזמן או שהוא היה משחק בברצלונה.
מישה נוסע למספר רב של תחרויות ברחבי העולם,כשכמעט לכולן המימון הוא עצמי,כלומר מכספיי הוריו(אמו אלופת העולם לסניורים בבדמינטון,מאמנת נבחרת ישראל לבוגרים ושחקנית ליגה פעילה ואביו מאמן בדמינטון בארץ)מאוד קשה לו למצוא ספונסר שיסייע לו כפי,שלמשל שחר פאר ממומנת ומומנה בעבר,מאחר והבדמינטון ענף קטן וצנוע שאינו זוכה לחשיפה כמו הטניס,איגוד הבדמינטון,תקציבו השנתי קטן מאוד ואינו יכול לתמוך בו,כך שהישגו גדול כפל כפליים בהתחשב בתנאים שהוא מקבל,ייתכן ויש לו תמיכה כלשהי מהיחידה לספורט הישגי ,אבל גם היא מזערית לעומת הוצאותיו השנתיות.
כמובן שלרוב התחרויות הוא נוסע לבד,על מנת לחסוך בהוצאות,ותחשבו רק על הבדידות והכאב ראש הענק של הנדודים מיבשת ליבשת לצורך השתתפות בתחרויות הסבב העולמי.
מישה שיחק בשנה שעברה בליגה הדנית בבדמינטון וקיבל על כך שכר,הליגה הדנית היא הטובה באירופה ומגיע שם קהל רב לראות את משחקי הליגה.
בארץ הענף קטן וצנוע,וקברניטי הענף מתקשים לקדמו ולהגדילו מסיבות שונות ומשונות שרובן קשור לאמצעים הדלים שעומדים לרשותם,אך גם מהעדר חזון וראייה ארוכת טווח.
מרבית הפעילים בענף,למעט מאמני הנבחרות ומזכיר האיגוד פועלים בהתנדבות,וכפי שידוע לכם כשתלויים במתנדבים תלויים ברצון הטוב שלהם לפעול,להופיע ולעזור.
השחקנים בישראל סובלים מאימון לא הכי מקצועי ומעודכן,מחוסר יריבי אימון רבים(בעיקר אצל הנשים)משעות אימון לא מספיקות,מהעדר יוקרה וגאווה לענף הנפלא הזה,ומחוסר במחנות אימון בחו"ל.אי לכך אין למעשה,חוץ מזילברמן דור עתיד ושחקנים שווים לו ברמה ,כפי שקיים למשל בג'ודו.
לאחרונה התקיימה תחרות בינלאומית נהדרת לנוער בראשל"צ בעידוד ובתמיכה של עמותה מקומית שמנסה לקדם את הענף ונכחו בה נציגים מ16 מדינות.הבעיה היא שזו ירייה בודדת באפלה ושאר התחרויות שמתקיימות בארץ הן ברמה נמוכה מאוד,וללא השתתפות שחקנים זרים.
אם יש מישהו שקורא שורות אלו,שמעונין לסייע בכל דרך למישה או לענף הבדמינטון בישראל,אשמח אם יפנה אליי בתגובה בבלוג ואני אכוונו הלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה